היא מופיעה בין עצי הארז. שמלת צינור החושפת את חזהה ומדגישה את עצמות הבריח שלה עוטפת אותה באווירה מפתה. ריסאקו שוכבת על גזע עץ שנפל, נכנעת לאור השמש המנומר המסתנן מבעד לענפים. אתה עומד כעת על הגבול שבין פנטזיה למציאות.

בשעת בין ערביים, ריסאקו, עטופה בגלימה ארוכה, רוקדת בשקט. אווירה מלנכולית של סוף היום מרחפת באוויר, ותשוקה פתאומית להתכרבל בעדינות לצד מישהו מתעוררת. בדממת החשיכה המתקרבת, היא מזמינה אותך ברכות: "מתחיל להחשיך, אולי נלך הביתה?"

"מה אם קורומי מיאג'ימה הייתה ממש לצידך בחיי היומיום שלך?" מתוך הרעיון הפשוט הזה נולד אלבום התמונות הדיגיטלי הזה, שמקרב אותך אליה יותר מאי פעם. רגע חם ונגיש שנצפה בחנות לציוד אמנות. חיוך ביישן בחדר האמנות. רגע שקט ובלתי מוגן במטבח. ההתרגשות השובבה שלה בגינה בשעת השקיעה. על רקע התפאורות השונות הללו, המצלמה לא מתעדת את קורומי מיאג'ימה ככוכבת הגראביור, אלא את קורומי מיאג'ימה כאילו היא חלק מחיי היומיום שלכם. עיניה הכובשות וחיוכה הבלתי נשלט נשארים מקסימים כתמיד, אך כל דף שאתם מדפדפים בו חושף צד חדש שלה — החל מהאווירה הטבעית והלא מעובדת של רגע חולף ועד להבעות בוגרות באופן מפתיע שגורמות ללב שלכם להחסיר פעימה. כל תמונה לוכדת פן אחר של קסמה, ומושכת אתכם באופן טבעי עמוק יותר אל עולמה. כפי שקורומי עצמה אומרת: "אני חושבת שזו הפעם שהרגשתי הכי טבעית אי פעם בצילומים". ספר התמונות הזה מלא בקסם הנינוח והאותנטי של קורומי מיאג'ימה, בדיוק כפי שהיא. בכל פעם שאתה רואה אותה, אתה רוצה לראות אותה שוב. זהו ספר המתעד את קורומי כפי שהיא היום, על כל הכריזמה הבלתי ניתנת לעמידה שלה.

צמוגי הולכת לאורך סמטה צרה ומעוררת נוסטלגיה כלשהי בעיירה עם נמל דייגים. חצאיתה הארוכה מתנפנפת ברוח. שטופים באור השמש, שדיה בגודל I-cup מתעוררים לחיים. רוח קלה הנושאת את ריח הים נושבת, ומניעה את שערה ברכות. הניחוח המתוק והמתמשך מתפזר באוויר ומלטף אותי בעדינות.

צומיגי, לבושה בבגד גוף, שוכבת ברפיון על מיטה המוארת באור של שעות אחר הצהריים המוקדמות. גופה הגמיש, שנוצר בזכות אימוני הבלט, מתאר קימורים רכים המדברים אל הצופה. מבטה מתקרב, כאילו היא עומדת לחלוק סוד.

שקיעה במזח. צומיגי יושבת על בלוק בטון כשהיא לבושה בשמלת קמיסול אדומה, נכנעת לרוח הים. שולי שמלתה מתנופפים באופן בלתי צפוי, וחלקי גופה הנסתרים נראים לרגע ונעלמים שוב.

צמוגי, יושבת בחדר, לבושה בסווטשירט גדול מדי, חסרת הגנה. אתם מתגלגלים בשובבות על המיטה, ופתאום פניך מתקרבים אליה. מבטכם נפגשים, והזמן עומד מלכת. המרחק הזעיר ביניכם לוחץ חזק עמוק בתוך החזה.

במעיינות החמים, חזייה ללא כתפיות חושפת באומץ את מחשוף החזה שלה, והמבט שלך נמשך באופן טבעי אל קימורי גופה של צומיגי. שיער רטוב נצמד לעורה, והבעת פניה משדרת קסם שובב משהו. שם עומדת צומיגי, המכונה "הגוף המושלם ביותר של עידן רייואה".

אור רך חדר מבעד למחיצות השוג'י אל החדר בסגנון יפני, נקי מכל דבר מיותר. צומיגי מכניסה לאט את אצבעותיה מתחת לחגורה המקיפה את מותניה, ובתנועה מהוססת הבד נפתח. ברגע הבא, הקימורים שהתגלו נפרשים במלוא הדרם.

בסצנה זו, צומיגי לבושה בתלבושת המזכירה מזכירה, ומשדרת חום מחבק שנראה מוכן לקבל כל משאלה שלך. הביקיני השחור מדגיש את קווי גופה העדינים, ודי במבט אחד עליה כדי לאבד את השלווה.

על החוף המואר בקרני השמש, צומיגי מחייכת בחיוך תמים כשהיא מתיזה עליך מים. היא לובשת בגד ים נועז עם חתך גבוה ברגל, בעל מראה המושפע במקצת מסגנון הבונדאז'. החתך האנכי במחשוף שלה מושך באופן טבעי את המבט מטה אל מחשוף החזה שלה, מה שהופך את זה לבלתי אפשרי להסיר את המבט מהנוכחות המדהימה שלה.

צמוגי עומדת על המזח, עטופה בשמלת רשת. הביקיני המסתתר מתחתיה מבצבץ קלות, ובזרימת הזמן המתגלגלת בעדינות, הצלליות שלכם מתמזגות בשקט תוך שהן נמסות אל תוך השקיעה.

למרות שהיא רק מטיילת בשכונה, צומיגי לובשת חולצת טי קצרה בלי חזייה. כשהיא מתנהגת בתמימות תוך שהיא חושפת את החלק התחתון של שדיה, אתה זה שמרגיש נבוך. בכל פעם שהיא מתמתחת על קצות האצבעות, אתה מוצא את עצמך לא יודע לאן להביט.

מבטך גולש כאילו נמשך באופן בלתי נשלט לעורפה החשוף של צומיגי, שנחשף מבעד ליוקאטה שלה. מבעד לפתח הרך ביוקאטה שלה, מבצבץ העור החשוף של החלק הפנימי של ירכה. קצות אצבעותיה מחליקות לאורך ירכה — היא כבר לא מתכוונת להסתיר דבר.

שורשיה הרוסיים מצד סבה מצד אביה מעניקים לה עור בהיר, כמעט שקוף, ועיניים עמוקות ומרהיבות, השונות מאלה של יפנית טיפוסית. עבודה זו מדגישה את היופי האקזוטי של מראה החיצוני שלה מבלי להסתמך על בימוי מוגזם. זהו הנושא של *Natural Self*. הספר, שצולם בסטודיו מול המפרץ, עובר בין חמישה חללים שונים — סלון, חדר שינה, לופט, דלפק בר ועוד — בעוד ש"סשה מעט יותר פיקנטית ומפתה, שונה מכל מה שראינו עד כה", משוחררת בשקט אך באופן חד-משמעי. כ"אמנית אייקון גראביור" שמשקיעה את כל תשוקתה גם באיור, סשה מביאה עמה דמיון עשיר משלה. בספר זה, הדמיון הזה מתעלה לצורת ביטוי פרובוקטיבית יותר מאי פעם.

"טאנבי" מתייחס לרוח של התמסרות עמוקה ליופי עצמו, וחתירה ליופי במסירות נפש. הכותרת *Tanbiroku* נושאת את המשאלה שהספר הזה לא יהיה משהו שנצרך ברגע אחד, אלא "ספר תמונות שנועד להערכה", כזה שבו מתגלים דברים חדשים ככל שמסתכלים בו יותר. הספר, שצולם באחוזה בסגנון מערבי הממוקמת בהונמוקו, יוקוהמה, עוקב אחר מאקי שינקאי כשהיא חושפת אווירה קסומה בחמישה חללים שונים, ומציגה את גופה המדהים בגודל G-cup ואת מותניה החטובות, שנוצרו בזכות אימונים יומיומיים. תלבושת מתואמת המשלבת חצאית צמודה עם חגורות ביריות מוציאה לאור "צד אחר שלה", בעוד שבסצנת ההתפשטות שהיא עצמה ממליצה עליה בביטחון, באומרה שהיא "נראית יפה", מחשוף החזה החושני שלה לוכד את מבט הצופה בשקט, אך באופן חד-משמעי. זהו ספר שבו כוח הביטוי הייחודי לאידול לשעבר משתלב בצורה חלקה עם האווירה של אחוזה מערבית עתיקה.